הטרינדים המכוערים של חורף 2026
כל עונה אני מחכה לרגע הזה שבו אני רואה את הקולקציות החדשות ומשהו באמת מרגש אותי. גזרה חדשה, נעליים שאני חייבת, שילוב צבעים מעניין, פריט שגורם לי לחשוב שאולי הגיע הזמן להכניס משהו חדש לארון. בחורף 2026 אני עדיין מחכה.
אני מסתכלת על הטרנדים של העונה ולא מצליחה להבין מה בדיוק אמור לרגש אותי. חלקם משעממים, חלקם מגוחכים וחלקם פשוט מכוערים. והעובדה שהם מופיעים על המסלולים של בתי האופנה הגדולים לא הופכת אותם ליפים.
נתחיל עם האמריקנה הזאת שפתאום נמצאת בכל מקום: ג'קטים עם פרנזים, חולצות משובצות, מגפוני בוקרים, חגורות ענקיות בסגנון ראלף לורן וג'ינסים בגזרה נמוכה.
מישהו כנראה החליט שהחורף כולנו צריכות להיראות כאילו יצאנו מחווה בטקסס. לא תודה. Been there, done that.
ואז יש את הסוודרים האדומים שקשורים סביב המותניים או מונחים על הכתפיים בתור קישוט. לא כי קר, לא כי צריך אותם, אלא כי מישהו החליט שזה מתוחכם. בעיניי זה בעיקר מאולץ.
סריגים עם מחשוף V עמוק וטי שירט מתחת, כאילו חזרנו לתקופה שבה לא ידענו איך להתלבש. וגם הסקיני ג'ינס חוזר. כי כנראה נגמרו הרעיונות. אני אישית לא עושה סקיני יותר לעולם.
ומה קורה עם שילובי הצבעים? כתום עם ורוד, ירוק ואפור, הכול ביחד, באותה הופעה. אני בעד צבע, אבל לא כל התנגשות בין ארבעה צבעים היא אמירה אופנתית. לפעמים זה פשוט שילוב גרוע.
וכמובן, שכבות. המון שכבות. חולצה מתחת לחולצה, סריג מעל, ז'קט, חצאית מעל מכנסיים, אורכים שלא קשורים זה לזה. בגדים שנראים כאילו מישהו התלבש בחושך והחליט לקרוא לזה סטיילינג.
ואי אפשר בלי הגרביים האדומים עם המוקסינים. בכל מקום. עם כל דבר. למה? כי מישהי עשתה את זה, מישהי אחרת העתיקה, ותוך שבועיים האינסטגרם החליט שכולנו צריכות ללכת עם גרביים אדומים. כמה מקוריות.
אבל את לא חייבת להשתתף בקרקס הזה.
אני אומרת את זה כל הזמן ללקוחות שלי: המטרה של סטיילינג אישי היא לא להפוך אותך לקורבן אופנה מעודכן יותר. אני לא רוצה שתצטרכי לקנות משהו חדש בכל פעם שמעצבת, עורכת אופנה או משפיענית מחליטה שמה שלבשת עד אתמול כבר לא רלוונטי.
אני רוצה שתדעי מה יפה בעינייך, מה מחמיא לך, מה מתאים לגוף שלך, לאורח החיים שלך ובעיקר לאישיות שלך. שתוכלי להסתכל על טרנד ולומר בלי להתנצל: זה מכוער בעיניי. לא רוצה. לא קונה. אפשר לאהוב אופנה, לעקוב אחרי קולקציות, להעריך עיצוב ולהתרגש מבגדים בלי לקבל כל שטות שהתעשייה מנסה למכור לנו. מלתחה טובה לא אמורה להתיישן כל שישה חודשים. ואם את צריכה להחליף חצי ארון כדי להרגיש מעודכנת, אולי הבעיה היא לא בארון שלך.
אני אוהבת אופנה. מאוד. דווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי לבקר אותה. וחורף 2026? מבחינתי, אפשר לוותר על רוב הטרנדים שלו בלי להפסיד שום דבר. כי לא כל מה שמוכרים לנו כאופנה הוא יפה. ולא כל מי שלובשת את הטרנד האחרון יודעת להתלבש.
לא הכול מכוער, למרבה המזל
יש גם דברים מצוינים העונה. חייטות נהדרת, במיוחד בבלייזרים, דנים כהה, סריגי קשמיר, חצאיות עור ארוכות שמרימות הופעה שלמה, ומוקסינים ונעליים שטוחות שמחליפות סוף סוף את הסניקרס. יש גם צבעים שאני אוהבת מאוד: אפור, בורדו, כחול כהה. נעלי בובה באדום או בורדו יכולות להיות תוספת נהדרת למלתחה. ויש פריטים שהייתי שמחה להכניס לארון שלי. אבל אלה בעיקר פריטים טובים בפני עצמם. לא המצאות גדולות ולא מהפכות אופנתיות. בלייזר בגזרה מצוינת לא צריך שיכריזו עליו כטרנד כדי להיות יפה. גם לא מכנסיים מחויטים, סריג איכותי או חצאית עור. וזאת בדיוק הנקודה. לא חסרים בגדים יפים. חסרים רעיונות טובים. להעתיק טרנד זה קל. לפתח טעם אישי זה כבר סיפור אחר.
אז מה אני כן לוקחת מחורף 2026?
מעיל אפור או בי'ז מקשמיר
בלייזר שחור בגזרה מעניינת, לא אוברסייז
סריג מקשמיר כחול
דנים בצבע אינדיגו (גוון כחול עמוק וכהה, שנמצא בין
כחול לסגול)
חצאית עור ארוכה (מידי)
חולצה מכופתרת בצבע תכלת
מוקסינים במקום סניקרס
נעלי בובה אדומות או "אנימל פרינט"
מגפונים קלאסים בצבע בורדו
אולי גם פרופורציה אחת מעניינת או פרט קצת לא צפוי. ושם הייתי עוצרת.
כי סטייל אישי הוא לא להוכיח שאת יודעת מה אופנתי. הוא להכיר את עצמך מספיק טוב כדי לדעת מה באמת ראוי להיכנס לארון שלך. ולפעמים, התגובה הכי מסוגננת לטרנד היא פשוט: לא תודה.